"האח הגדול" בהתנדבות ושמו Facebook.

ב־יום רביעי, 29 באפריל 2009, מאת ארתיום; פורסם תחת: מוזיקה וריקוד, אינטרנט, תכנה ומחשבים; ‏15 תגובות

ביום ראשון, חזרתי מקונגרס הסלסה ורציתי למצוא מה מספרים האנשים על הקונגרס באתרי הסלסה הגדולים כמו: LaMusica.co.il‏, ‏salsa.co.il‏ שעד לא מזמן, היו מקורות מידע מעולים. לתדהמתי גיליתי אתרים שוממים לגמרי. אף אחד לא שואל: "איך היה", לא מספר "היה מגניב" או מתלונן, אף אחד לא מביע ביקורת.

למעשה, בשנה האחרונה, לא קראתי ולא כתבתי באתרים אלו באופן פעיל, אלא הייתי רק מציץ לשתי דקות פעם בחודש--חודשיים. הבנתי, משהו רע מאוד קרה לאתרי הסלסה בארץ. אז נתקלתי בדיון הזה בפורום ב־LaMusica והבנתי שכל הפעילות, כל הדיונים עברו ל־Facebook. למעשה, כל השיחות התפזרו בין קבוצות ומועדונים שונים ב־Facebook עצמו אם כי בצורה שונה מהדיונים שהיו פעם. כפי ש־"Icy" סיכם:

לדעתי הפייסבוק ... אינו מהווה שום תחליף למקום בו ראוי לפרוק את יצר הכתיבה, בטח לא תחליף ל-Lamusica באספקט הזה.

מה שכן, כולם שם. למה? כי כולם שם. למה? כי כולם שם...

למרות, התנגדותי ל־Facebook ורשתות חברתיות בפרט, החלטתי לפתוח חשבון על שם וכתובת דוא"ל בדויים ולהיכנס כדי לראות: מה כותבים על הקונגרס ב"ספר הפרצופים" הגדול בתולדות האנשות.

מה שגיליתי, פשוט הפחיד אותי... באמת!

אזהרה

תוך כדי חיפוש גיליתי כמה דברים שהייתי רוצה להעלות למודעות הכלל. לצורך ביצוע החיפוש לא הייתי צריך להצטרף לאף קבוצה או לבקש חברות עם אדם כלשהו הרשום ב־Facebook. אני לא רוצה לפגוע בפרטיות של אף אחד לכן לא אזכיר שמות או קבוצות שבהן התבוננתי.

הפרטיות שנעלמה

זה לא סוד, שהיום, ניתן למצוא הרבה מידע על אדם פרטי בעזרת חיפוש פשוט ב־Google. למרות זאת, אם אותו אדם לא מפרסם את שמו המלא, או משתמש בכינויים שונים בפורומים שונים, המשימה הופכת להרבה יותר מסובכת ולא טריביאלית. "ספר־הפרצופים" שינה את הכל.

אז התחלתי לעשות חיפוש פשוט ובחרתי קבוצות של אנשים ב־Facebook:

נדהמתי לגלות שרוב האנשים חושפים את הפרופילים שלהם לציבור ללא הגבלה. ומתוכם הרוב מפרסמים מאות תמונות, מתויגות בשמות המצולמים בצורה מלאה. מעטים, המסתירים את הפרופילים שלהם בקבוצה, מסתירים גם את רשימת החברים שלהם.

במאמץ מינימלי ומבלי שתידרש הבנה עמוקה במחשוב ניתן להגיע להמון מידע אישי כמו: רקע צבאי, זוגיות, תעסוקה,דעות פוליטיות, בעיות רפואיות ועוד, גם עבור אנשים שמאמינים שהפרופיל שלהם חסוי.

משמעות רשימת החברים

בעזרת החברים שלך, ניתן בקלות לגלות את השתייכותך לקבוצות שונות אפילו אם הפרופיל שלך חסוי.

למשל, רועי (שם בדוי) מסתיר את הפרופיל שלו ואת רשימת הקבוצות לה הוא משתייך, אבל, יש לו חבר גבי (שם בדוי), החבר בקבוצה "שונאי קוקה־קולה", אז אני אעשה חיפוש על רועי בקבוצת "שונאי קוקה־קולה" ואגלה אם הוא אכן שייך לה או לא. כיוון שרוב הסיכויים, אם אתה נמצא בקבוצה מסוימת, אז יש לך גם חברים מאותה קבוצה.

כך גם המשתמשים שמסתירים את הפרופיל והתמונות שלהם, למעשה, חושפים את התמונות שלהם דרך רשימת החברים, שכל אחד יכול להיכנס אליה, ולפי תיוג התמונות בקלות למצוא את תמונת המשתמש החסוי.

Facebook והחסרונות שלו

הרשת הזו נתפשת כרשת חברתית מוצלחת המאפשרת ליצור קשרים חדשים, לחדש חברויות ישנות, להתעדכן עם החברים מהצבא ועוד. נראה לי, שרוב האנשים מתעלמים מכך שניתן להשתמש במידע הנחשף בצורה כל כך גלויה, למטרות פחות נעימות.

למשל, רותם (שם בדוי) בא מחר לראיון עבודה. הוא לא רוצה לחשוף בפני המעסיקים החדשים שלו שהוא טייל בהודו במשך שלוש שנים ומצהיר בקורות החיים שלו שבמשך שלוש השנים האלו עסק במלצרות. אבל, במאמץ פשוט המעסיק שלו בוריס (שם בדוי) נכנס ל־Facebook ותוך עשר דקות חושף תמונות מן העבר של רותם ומחליט שלא להעסיק אותו.

איך רותם יכל היה להימנע מתקרית מצערת זו? כנראה לא לפרסם מידע אישי ברשת חברתית.

ולסיכום, למה?

אז למה... למה אתם עושים את זה לעצמכם בהתנדבות?

מי שהתלונן על החוק ביומטריה, מי שהתנגד ל"חוק האח הגדול" בישראל, מי שאכפת לו מהפרטיות שלו, מדוע, אבל מדוע הוא חושף דברים כל כך אישיים בספר הפרצופים, בו כל אחד יכול ללמוד כמעט הכל על החיים שלכם?!

לפני שנכנסתי ל־Facebook, הרגשתי שאני לא מתחבר לרעיון של רשתות חברתיות... היום אני יודע, Facebook זה אסון לפרטיות כי הוא:

  • מעודד אותך לפרסם את שמך האמתי.
  • מעודד אותך לפרסם את התמונות שלך.
  • מעודד אותך (בעזרת לחץ חברתי) להתחבר לאנשים שחושפים עליך מידע.

רק אנשים שבאמת מבינים השלכות של פרסום מידע אישי במקום כזה יקפידו לנהל את פרטיים האישיים בצורה מסודרת, למרות זאת, הרבה אנשים שמבינים טוב את מושגי אבטחת המידע, את משמעות חופש המידע ופרטיות עדיין מפרסמים את המידע על עצמם ב־Facebook...

בגלל זה, Facebook מפחיד אותי, מה שעוד יותר מפחיד אותי זה כמות האנשים שלא מבינים מה הסכנות הטמונות בו.

ברור שהדעה שלי על Facebook לא תוריד את כמות המשתתפים אבל אני מקווה שהיא תעודד לחשוף קצת פחות.

תגובות

שניר ד, ב־29/04/09 20:59

בקיצור, חושף אותך לכמה שיותר אנשים. וזה בדיוק מה שהחברה שלנו רוצה, שהכל יסתובב סביב ה"אני". שכולם ידעו איך אני נראה, איפה אני גר, מה עשיתי היום ומה אני אוהב. ההבדל בין חשיפה אישית לפרטיות היא מאוד דקה. אבל לרוב הרשתות החברתיות לא עוברות אותה וזה ההבדל.

צפריר כהן, ב־29/04/09 23:33

ר' גם http://www.2jk.org/praxis/?p=2013

sijp, ב־30/04/09 01:58

בתור מתנגד חוק האח הגדול אך גם בעל חשבון פייסבוק פעיל מאוד, אני יכול לציין שאין שום סתירה.

חוק האח הגדול כופה עלי לספק מידע אישי בעוד שבפייסבוק זו בחירה שלי. חופש הבחירה שלי נפגע פה - אני כבר לא מחליט מה אני רוצה לשתף את העולם ומה לא. אם אני ארצה אני אכתוב על עצמי ספר ואפרסם אותו.

באותו אופן אפשר להגיד שהבלוג הזה שלך מסכן את הפרטיות שלך. ההבדל הוא שאתה עושה את זה במודע ובהסכמה מלאה. בנוסף אתה מחליט מה אתה רוצה לשתף. אתה יכול לכתוב שאתה אוהב סלסה, שאתה אוהב מחשבים, ושהיית במקום זה או אחר...

ארתיום, ב־30/04/09 07:32

ההבדל הוא שאתה עושה את זה במודע ובהסכמה מלאה. בנוסף אתה מחליט מה אתה רוצה לשתף.

לא בדיוק:

  1. לעתים אתה מפרסם מידע על עצמך באופן עקיף, כמו שאמרתי, אין שום בעיה לגלות הרבה מידע דרך פרופילים של החברים שלך ע"י בדיקת תמונות והתיוג שלהם: דברים כמו עבר צבאי, תמונות, מצב זוגי יכולים להחשף בקלות בלי שאתר תפעל באופן ישיר.
  2. פעילות כמו פתיחת בלוג ופרסום מידע הוא הרבה יותר "פעיל" מאשר פתיחת חשבון Facebook ורישום מספר פרטים. אני בטוח, ש־90% מהאנשים, אינם מודעים לצורת השימוש במידע המפורסם. כי הם עושים את מה שכולם עושים. לדוגמה: הם לא מפרסמים את הגיל שלהם אבל כן מפרסם את שם בית הספר ושנת סיום הלימודים.

הבעיה היא ש־Facebook מעודד אותך לפרסם דברים, גם אם אתה לא תמיד מבין מה ההשלכות של פרסום כזה.

תייש, ב־30/04/09 08:10

זו הסיבה שאני לא מוכן שיהיה לי פייסבוק אין לי - לא היה לי - ולעולם לא יהיה לי. לפחות כך אנשים לא יכולים לדלות פרטים עלי בצורה מאסיבית.

ZooZ, ב־30/04/09 08:11

ארתיום, אני מסכים עם כל מילה שכתבת והייתי רוצה להוסיף עוד נקודה אחת שעולה בוויכוחים שיש לי על ספר הפרצופים.

מה הבעיה? אומרים אלו ש(באופן לא מפתיע) לא מבינים את הבעיה, אם מישהו רוצה לגלות עלינו מידע הוא נמצא באותו מצב כמו קודם, הרי אפשר לדעת מי החברים שלנו על ידי שיחות טלפון, אימיילים, מעקב ישיר, הצלבת תשלומי כרטיסי אשראי על חשבוניות במסעדות וכו'. אם מישהו רוצה לדעת איך אני נראה הוא יכול פשוט לצלם אותי ברחוב.

לחילופין, צורה אחרת של אותה שאלה טוענת שספר הפרצופים מלא בכל כך הרבה אנשים ש"למה שמישהו יפול דווקא עלי".

התשובה (שמן הסתם ברורה לך אבל לא ברורה להמון אנשים) שיש הבדל בין נתונים רגילית שאפשר להשיג על ידי מעקב רגיל (מסורתי) לבין נתונים במאגר דיגיטלי - עלות החיפוש וניתוח הנתונים. ההבדל אומנם כמותי אבל כל כך משמעותי שהופך למעשה להיות איכותי. מי שרוצה להקים מאגר משלו היה צריך להוציא מליונים על מליונים כדי לצלם את כל ישראל ועוד אי אלו מליונים כדי לגלות מה השם מאחורי כל תמונה. עכשיו רק צריך תוכנה שתקצור את הנתונים מספר פרצוף. מי (בדוגמא הקלאסית - מעסיק פוטנציאלי) שהיה רוצה לברר פרטים על "יהשוע פפילוביץ'") היה צריך לשים ערימה קטנה של שטרות, היום העלות שלו היא חמש דקות על המחשב, עשרים הקשות מקלדת ועוד עשרים הקלקות בעכבר. שוב, ההבדל אומנם כמותי אבל הופך הלכה למעשה להיות איכותי כי הוא משנה את התשובה לשאלה "האם יבלשו אחרי בפועל - כן או לא?".

גם תמונות לא מתויגות לא חסינות כמובן. אני לא מודע לרמת תוכנות זיהוי הפנים הנוכחיות אבל ברור לי ש(אם לא עכשיו אז מחר)אפשר גם להריץ תוכנה שתעבור על כל התמונות ותתייג אותן בעצמה (עם הצלבות אחרות כדי לשים שם על כל פרצוף יחודי). שוב, זה שונה לחלוטין ממצב שצריך בנאדם אמיתי לעשות את העבודה הזו.

אני אישית מבקש מאנשים שמצלמים אותי לא לפרסם באתר הנ"ל ולמזלי, עד עכשיו כולם היו מנומסים וכיבדו את הבקשה.

ZooZ, ב־30/04/09 08:16

אופס, רק עכשיו קראתי את http://www.2jk.org/praxis/?p=2013 משתלב יופי

א, ב־30/04/09 22:19

אני מסכים עם כל מילה שלך. אני הכי מיואש מהפיסקה האחרונה - אנשים לא מבינים את המשמעות של מעשיהם. יותר מכך - אנשים מעונינים בפרסום(!) פרטיהם.

Ddorda, ב־02/05/09 01:38

צודק לגמרי, מעולם לא חשבתי על זה כך. חשבון הפייסבוק שלי נמחק בן רגע.

בעז, ב־15/05/09 13:56

פוסט ריאלי כ"כ, להסתכל למציאות בעיניים ולשאול פשוט: "למה"?

כלל המידע הקיים בעולם חשוף באינטרנט ונגיש במיוחד, וככל הנראה אין מה לעשות עם זה. האופציה הנוספת היא להגר לנמיביה, רואנדה, או מדינה אחרת באיזור הסהרה ודרומה, וכנראה שלא נבחר בה (כי למרות החום אין מזגנים :) )

אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, היום אני אפילו לא מסוגל לדמיין את עצמי בלי אינטרנט. חיפוש טלפון של חבר, פעולה בבנק, הרשמה לאוניברסיטה, תכנון טיול, עלויות כרטיס להופעה של מי ומי, הזמנת תור לרופא, ועוד המון דברים קל ופשוט יותר לעשות באינטרנט, מאשר להשתרך בתורים לשום מקום או בטלפונים אינסופיים.

מנגד גם המידע האישי על כל אחד חשוף ונגיש, ולא צריך לתת יד לכך שכל אחד יוכל לגגל עלי ולדעת עלי הכל.

האינטרנט הוא בבואה של העולם וככזה יש בו צדדים טובים ויש רעים. גם פה צריך לפלס את הדרך הנכונה, כמו בחיים.

aa0, ב־18/05/09 14:13

קישור רלוונטי מתבקש: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3717542,00.html

הבלוג של ארתיום, ב־28/07/09 23:47

כתובת הייתה על הקיר - לקראת ההצבעה בכנסת על חוק המאגר הביומטרי

לא, שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא בעד הקמת המאגר הביומטרי שיש לו המון השלכות שליליות. אני עדיין מקווה שהחוק כפישהו לא יעבור…

כל מה רציתי

בן קידום אתרים, ב־20/08/09 17:28

אתה כל כך צודק, חשוב שאנשים ידעו את הדברים האלה. וחלקם הלא קטן, למרות הידיעה ימשיכו לדבר על כל החיים שלהם ברשת.

עריכה: נמחק קישור, הבלוג הזה אינו מקום לקידום אתרים

איש-אחד, ב־29/10/10 13:00

כל מילה בסלע ויותר מזה

הכל נכון ועוד שני דברים

א.מעבר לחשיפה הפרקטית, יש כאן חשיפה רגשית, אנשים שנהיים "חברים" שלי , נחשפים מיידית למכלול של תכנים אישיים אינטימיים שלא הייתי רוצה.

ב.הפייסבוק משטח גם את השיח הבינאישי [כמו רבות הטוקבקים] אנשים עסוקים כל הזמן בלעדכן את המידע עליהם, והגיב לאחרים במהירות ובקצרה. את תרבות הדיון, גם הרשת החברתית , כמו הרשת

גיא (שם לא בדוי), ב־16/04/11 22:06

תשמע, קודם כל נכון ואני מבטיח לך שמיד אחרי שאני כותב את התגובה אני הולך לבדוק את הפרופיל שלי בפייסבוק.

מצד שני, לי יש עסק מהבית בו אני מלמד איך לשווק באינטרנט. אם לא יכירו אותי לא ידיעו לקוחות והיום, אולי בגלל הפייסבוק, הלקוחות רוצים להכיר יותר, בייחוד כשמדובר בלימוד וירטואלי כמו שאני עושה.

לסיכום, אני חושב שצריך לבדוק מה מפרסמים ומה לא אך ניתן להשתמש בפייסבוק כפלטפורמה שיווקית.

אני מדגיש, כל עוד מבקרים את הפרטים שמפרסמים.

תודה על המאמר

גיא

הוסף תגובה:

 
 כתובת דוא"ל לא תוצג
 

ניתן לכתוב תגובות עם שימוש בתחביר Markdown.

חובה לאפשר JavaScript כדי להגיב.

דפים

נושאים