הבלוג של ארתיום

בלוג על לינוקס, תוכנה חופשית, מוזיקה, סלסה, ומה לא!

תגובות

שניר ד, ב־29.4.2009, 20:59

בקיצור, חושף אותך לכמה שיותר אנשים. וזה בדיוק מה שהחברה שלנו רוצה, שהכל יסתובב סביב ה"אני". שכולם ידעו איך אני נראה, איפה אני גר, מה עשיתי היום ומה אני אוהב. ההבדל בין חשיפה אישית לפרטיות היא מאוד דקה. אבל לרוב הרשתות החברתיות לא עוברות אותה וזה ההבדל.

צפריר כהן, ב־29.4.2009, 23:33

ר' גם http://www.2jk.org/praxis/?p=2013

sijp, ב־30.4.2009, 1:58

בתור מתנגד חוק האח הגדול אך גם בעל חשבון פייסבוק פעיל מאוד, אני יכול לציין שאין שום סתירה.

חוק האח הגדול כופה עלי לספק מידע אישי בעוד שבפייסבוק זו בחירה שלי. חופש הבחירה שלי נפגע פה - אני כבר לא מחליט מה אני רוצה לשתף את העולם ומה לא. אם אני ארצה אני אכתוב על עצמי ספר ואפרסם אותו.

באותו אופן אפשר להגיד שהבלוג הזה שלך מסכן את הפרטיות שלך. ההבדל הוא שאתה עושה את זה במודע ובהסכמה מלאה. בנוסף אתה מחליט מה אתה רוצה לשתף. אתה יכול לכתוב שאתה אוהב סלסה, שאתה אוהב מחשבים, ושהיית במקום זה או אחר...

ארתיום, ב־30.4.2009, 7:32

ההבדל הוא שאתה עושה את זה במודע ובהסכמה מלאה. בנוסף אתה מחליט מה אתה רוצה לשתף.

לא בדיוק:

1. לעתים אתה מפרסם מידע על עצמך באופן עקיף, כמו שאמרתי, אין שום בעיה לגלות הרבה מידע דרך פרופילים של החברים שלך ע"י בדיקת תמונות והתיוג שלהם: דברים כמו עבר צבאי, תמונות, מצב זוגי יכולים להחשף בקלות בלי שאתר תפעל באופן ישיר.
2. פעילות כמו פתיחת בלוג ופרסום מידע הוא הרבה יותר "פעיל" מאשר פתיחת חשבון Facebook ורישום מספר פרטים. אני בטוח, ש־90% מהאנשים, אינם מודעים לצורת השימוש במידע המפורסם. כי הם עושים את מה שכולם עושים. לדוגמה: הם לא מפרסמים את הגיל שלהם אבל כן מפרסם את שם בית הספר ושנת סיום הלימודים.

הבעיה היא ש־Facebook מעודד אותך לפרסם דברים, גם אם אתה לא תמיד מבין מה ההשלכות של פרסום כזה.

תייש, ב־30.4.2009, 8:10

זו הסיבה שאני לא מוכן שיהיה לי פייסבוק אין לי - לא היה לי - ולעולם לא יהיה לי. לפחות כך אנשים לא יכולים לדלות פרטים עלי בצורה מאסיבית.

ZooZ, ב־30.4.2009, 8:11

ארתיום, אני מסכים עם כל מילה שכתבת והייתי רוצה להוסיף עוד נקודה אחת שעולה בוויכוחים שיש לי על ספר הפרצופים.

מה הבעיה? אומרים אלו ש(באופן לא מפתיע) לא מבינים את הבעיה, אם מישהו רוצה לגלות עלינו מידע הוא נמצא באותו מצב כמו קודם, הרי אפשר לדעת מי החברים שלנו על ידי שיחות טלפון, אימיילים, מעקב ישיר, הצלבת תשלומי כרטיסי אשראי על חשבוניות במסעדות וכו'. אם מישהו רוצה לדעת איך אני נראה הוא יכול פשוט לצלם אותי ברחוב.

לחילופין, צורה אחרת של אותה שאלה טוענת שספר הפרצופים מלא בכל כך הרבה אנשים ש"למה שמישהו יפול דווקא עלי".

התשובה (שמן הסתם ברורה לך אבל לא ברורה להמון אנשים) שיש הבדל בין נתונים רגילית שאפשר להשיג על ידי מעקב רגיל (מסורתי) לבין נתונים במאגר דיגיטלי - עלות החיפוש וניתוח הנתונים. ההבדל אומנם כמותי אבל כל כך משמעותי שהופך למעשה להיות איכותי. מי שרוצה להקים מאגר משלו היה צריך להוציא מליונים על מליונים כדי לצלם את כל ישראל ועוד אי אלו מליונים כדי לגלות מה השם מאחורי כל תמונה. עכשיו רק צריך תוכנה שתקצור את הנתונים מספר פרצוף. מי (בדוגמא הקלאסית - מעסיק פוטנציאלי) שהיה רוצה לברר פרטים על "יהשוע פפילוביץ'") היה צריך לשים ערימה קטנה של שטרות, היום העלות שלו היא חמש דקות על המחשב, עשרים הקשות מקלדת ועוד עשרים הקלקות בעכבר. שוב, ההבדל אומנם כמותי אבל הופך הלכה למעשה להיות איכותי כי הוא משנה את התשובה לשאלה "האם יבלשו אחרי בפועל - כן או לא?".

גם תמונות לא מתויגות לא חסינות כמובן. אני לא מודע לרמת תוכנות זיהוי הפנים הנוכחיות אבל ברור לי ש(אם לא עכשיו אז מחר)אפשר גם להריץ תוכנה שתעבור על כל התמונות ותתייג אותן בעצמה (עם הצלבות אחרות כדי לשים שם על כל פרצוף יחודי). שוב, זה שונה לחלוטין ממצב שצריך בנאדם אמיתי לעשות את העבודה הזו.

אני אישית מבקש מאנשים שמצלמים אותי לא לפרסם באתר הנ"ל ולמזלי, עד עכשיו כולם היו מנומסים וכיבדו את הבקשה.

ZooZ, ב־30.4.2009, 8:16

אופס, רק עכשיו קראתי את http://www.2jk.org/praxis/?p=2013 משתלב יופי

א, ב־30.4.2009, 22:19

אני מסכים עם כל מילה שלך. אני הכי מיואש מהפיסקה האחרונה - אנשים לא מבינים את המשמעות של מעשיהם. יותר מכך - אנשים מעונינים בפרסום(!) פרטיהם.

Ddorda, ב־2.5.2009, 1:38

צודק לגמרי, מעולם לא חשבתי על זה כך. חשבון הפייסבוק שלי נמחק בן רגע.

בעז, ב־15.5.2009, 13:56

פוסט ריאלי כ"כ, להסתכל למציאות בעיניים ולשאול פשוט: "למה"?

כלל המידע הקיים בעולם חשוף באינטרנט ונגיש במיוחד, וככל הנראה אין מה לעשות עם זה. האופציה הנוספת היא להגר לנמיביה, רואנדה, או מדינה אחרת באיזור הסהרה ודרומה, וכנראה שלא נבחר בה (כי למרות החום אין מזגנים :) )

אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, היום אני אפילו לא מסוגל לדמיין את עצמי בלי אינטרנט. חיפוש טלפון של חבר, פעולה בבנק, הרשמה לאוניברסיטה, תכנון טיול, עלויות כרטיס להופעה של מי ומי, הזמנת תור לרופא, ועוד המון דברים קל ופשוט יותר לעשות באינטרנט, מאשר להשתרך בתורים לשום מקום או בטלפונים אינסופיים.

מנגד גם המידע האישי על כל אחד חשוף ונגיש, ולא צריך לתת יד לכך שכל אחד יוכל לגגל עלי ולדעת עלי הכל.

האינטרנט הוא בבואה של העולם וככזה יש בו צדדים טובים ויש רעים. גם פה צריך לפלס את הדרך הנכונה, כמו בחיים.

aa0, ב־18.5.2009, 14:13

קישור רלוונטי מתבקש: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3717542,00.html

הבלוג של ארתיום, ב־28.7.2009, 23:47

כתובת הייתה על הקיר - לקראת ההצבעה בכנסת על חוק המאגר הביומטרי

לא, שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא בעד הקמת המאגר הביומטרי שיש לו המון השלכות שליליות. אני עדיין מקווה שהחוק כפישהו לא יעבור…

כל מה רציתי

בן קידום אתרים, ב־20.8.2009, 17:28

אתה כל כך צודק, חשוב שאנשים ידעו את הדברים האלה. וחלקם הלא קטן, למרות הידיעה ימשיכו לדבר על כל החיים שלהם ברשת.

עריכה: נמחק קישור, הבלוג הזה אינו מקום לקידום אתרים

איש-אחד, ב־29.10.2010, 13:00

כל מילה בסלע ויותר מזה

הכל נכון ועוד שני דברים

א.מעבר לחשיפה הפרקטית, יש כאן חשיפה רגשית, אנשים שנהיים "חברים" שלי , נחשפים מיידית למכלול של תכנים אישיים אינטימיים שלא הייתי רוצה.

ב.הפייסבוק משטח גם את השיח הבינאישי [כמו רבות הטוקבקים] אנשים עסוקים כל הזמן בלעדכן את המידע עליהם, והגיב לאחרים במהירות ובקצרה. את תרבות הדיון, גם הרשת החברתית , כמו הרשת

גיא (שם לא בדוי), ב־16.4.2011, 22:06

תשמע, קודם כל נכון ואני מבטיח לך שמיד אחרי שאני כותב את התגובה אני הולך לבדוק את הפרופיל שלי בפייסבוק.

מצד שני, לי יש עסק מהבית בו אני מלמד איך לשווק באינטרנט. אם לא יכירו אותי לא ידיעו לקוחות והיום, אולי בגלל הפייסבוק, הלקוחות רוצים להכיר יותר, בייחוד כשמדובר בלימוד וירטואלי כמו שאני עושה.

לסיכום, אני חושב שצריך לבדוק מה מפרסמים ומה לא אך ניתן להשתמש בפייסבוק כפלטפורמה שיווקית.

אני מדגיש, כל עוד מבקרים את הפרטים שמפרסמים.

תודה על המאמר

גיא

הוסף תגובה: