הבלוג של ארתיום
בלוג על לינוקס, תוכנה חופשית, מוזיקה, סלסה, ומה לא!
מאמרים בנושא מוזיקה וריקוד.
"האח הגדול" בהתנדבות ושמו Facebook.
ביום ראשון, חזרתי מקונגרס הסלסה ורציתי למצוא מה מספרים האנשים על הקונגרס באתרי הסלסה הגדולים כמו: LaMusica.co.il, salsa.co.il שעד לא מזמן, היו מקורות מידע מעולים. לתדהמתי גיליתי אתרים שוממים לגמרי. אף אחד לא שואל: "איך היה", לא מספר "היה מגניב" או מתלונן, אף אחד לא מביע ביקורת.
למעשה, בשנה האחרונה, לא קראתי ולא כתבתי באתרים אלו באופן פעיל, אלא הייתי רק מציץ לשתי דקות פעם בחודש--חודשיים. הבנתי, משהו רע מאוד קרה לאתרי הסלסה בארץ. אז נתקלתי בדיון הזה בפורום ב־LaMusica והבנתי שכל הפעילות, כל הדיונים עברו ל־Facebook. למעשה, כל השיחות התפזרו בין קבוצות ומועדונים שונים ב־Facebook עצמו אם כי בצורה שונה מהדיונים שהיו פעם. כפי ש־"Icy" סיכם:
לדעתי הפייסבוק ... אינו מהווה שום תחליף למקום בו ראוי לפרוק את יצר הכתיבה, בטח לא תחליף ל-Lamusica באספקט הזה.
מה שכן, כולם שם. למה? כי כולם שם. למה? כי כולם שם...
למרות, התנגדותי ל־Facebook ורשתות חברתיות בפרט, החלטתי לפתוח חשבון על שם וכתובת דוא"ל בדויים ולהיכנס כדי לראות: מה כותבים על הקונגרס ב"ספר הפרצופים" הגדול בתולדות האנשות.
מה שגיליתי, פשוט הפחיד אותי... באמת!
המשך...קונגרס הסלסה 2009, סיכום מנקודת המבט האישית
לפני מספר ימים חזרתי מקונגרס הסלסה ה־7, שהיה בהפוגה בשנה שעברה. זהו הקונגרס השלישי שאני משתתף בו וחייב לציין שהוא לא אכזב אותי גם הפעם. לא אגיד שמבחינתי היו הרבה חידושים, בסה"כ היו סדנאות, הופעות ומסיבות דומות בכל הקונגרסים שהשתתפתי בהם, אבל, הוא היה מאוד מהנה --- אווירה של "טירוף הריקודים" במשך יומיים, שבהחלט שווה את זה.
המשך...כשאתה לא החלק מהסלסה אלא סלסה היא חלק ממך
לפני מספר שבועות, בשיחה על קונגרס הסלסה, אדית (אשתי) אמרה לי: "אנחנו לא חלק מסלסה, אלא סלסה היא חלק ממנו". בהתחלה לא ירדתי לסוף דעתה, לקח לי הרבה זמן לעכל ולהפנים את המשפט ויותר חשוב מזה, להבין עד כמה הוא נכון!
כל רקדן סלסה עובר מספר שלבים:
- שלב התעניינות: אתה הולך למועדון אחד, לוקח שיעורים, לאט־לאט משתפר.
- שלב התמכרות והכחשה: אתה הולך לפחות פעם--פעמיים בשבוע לסלסה, אתה מכיר את רוב המועדונים המרכזיים והקהל שלהם באזור המגורים שלך. סלסה הופכת לתחביב העיקרי שלך.
- שלב התמכרות קשה: אתה הולך לפחות לאחת הסדנאות שכל סלסרו "חייב" להגיע אליהן: "מיומנות הובלה", "מוזיקה וקצב", "לידי־סטייל", "קורס מדריכי סלסה". אתה מבלה לפחות פעמיים בשבוע במועדון סלסה ולפחות פעם אחת בשבוע נשאר בו עד 2--3 בלילה. לפעמים אתה חוזר הביתה בבוקר. בעבודה כבר כולם התרגלו, שיש ימי השבוע שבבוקר "אין עם מי לדבר".
ניתן למצוא את השלבים האלה בהרבה כתבות באתרי סלסה שונים. מה שכן, רוב הכתבות האלה מתעלמות מהשלב האחרון... כי בד"כ הוא הרבה פחות מעניין:
יש כאלה נמאס להם, זה עבר להם והם מסתכלים לאחור בלא געגוע; יש כאלה שהופכים את זה למקצוע שלהם; ויש כאלה שהם יוצאים מסצנת הסלסה: אתה לא תראה אותם במועדון בכל יום רביעי, אתה לא תראה אותם כותבים בפורומים, אתה לא תרים אליהם טלפון להגיד: "היי, מחר יש הופעה במועדון ב', אתם באים?"; אבל... עדיין, כשיש זמן והזדמנות נוחה הם יוצאים למועדון זה או אחר לרקוד שעה--שעתיים, כשמתכננים חופשה מסודרת מסתכלים על פסטיבל סלסה קרוב כדי לשלב חופשה עם אחד מהתחביבים שלהם, "מכרי־הסלסה שלהם" שנמצאים בשלב 3, רואים אותם כ"נוטשים" ובכלל, לא רואים אותם הרבה.
הם כבר לא חלק מסצנת הסלסה, אבל עולם הסלסה הוא חלק בלתי נפרד מהם. זהו אולי השלב האחרון והחשוב ביותר של כל סלסרו... כי סלסה, לא יכולה להיות חלק מרכזי בחיים שלהם, אלא אם אתה הופך אותה למקצוע. אבל, היא כן יכולה להיות חלק חשוב בחיים, יחד עם הרבה דברים חשובים אחרים.
למעשה, השלב הזה הוא השלב החשוב ביותר בהתפתחות של סלסרו --- כי הוא מראה: "האם באמת סלסה וריקוד חשובים להם". רק, בניגוד לשלבים הקודמים, זה קורה בפרופורציות סבירות בהתאם לאילוצים של חיי יום־יום שכל אחד צריך לחיות אותם.
יש מקום לא רחוק מהבית...
יש מקום, לא רחוק מהבית,
אולי חצי־שעה נסיעה,
שבחום הלוהט של הקיץ
יש תמיד קהל בכניסה.
כשסלסה פוגשת טנגו.
מי שלא מכיר, אני כבר מספר שנים רוקד סלסה ומאוד נהנה מזה. זה אחד התחביבים והבילויים המועדפים שלי. לפני שהתחלתי לרקוד סלסה, לא היה לי שום רקע בריקוד, אלא רק רצון עז -- לרקוד, לנוע יפה, לפי קצב המוזיקה, להסתובב על רחבת הריקודים. כמובן, הסרטים כמו "ריקוד מושחת" היו סרטים שהייתי מסוגל לראות אותם שוב ושוב...
המשך...