הבלוג של ארתיום
בלוג על לינוקס, תוכנה חופשית, מוזיקה, סלסה, ומה לא!
מי הרס את שולחן העבודה שלי?
פעם הייתי משתמש מרוצה של KDE 3. יצא KDE 4 הזדעזעתי, לא התרגלתי, לא הצלחתי להתאים אותה לדרישות שלי. עברתי ל־Gnome 2 שאז כבר התקדם בצורה משמעותית. ואז יצאה Unity הבלתי נסבלת ומיד עברתי ל-Gnome 3. אומנם הזדעזעתי קצת פחות ואפילו הצלחתי להגיע למשהו סביר, אבל בכל זאת לא הייתי מרוצה. אז ניסיתי XFCE בגרסה האחרונה. אני חושב שאשאר שם.
מדוע זה קרה? איך מתוך כל הסביבות הקיימות, בחרתי דווקא את ה"נחותה ביותר"? האם זאת השמרנות שלי? האם זה הרצון לעבוד עם משהו שאני רגיל אליו - סביבה שהתרגלתי שלא צריך ללמוד, סביבה בה אני יודע איפה כל כפתור נמצא? או אולי, הכל החידושים האלה פגעו בחוויית המשתמש - פגעו ביכולת שלי לעבוד?
ניסיתי לאחרונה 3 סביבות שנחשבות ה"מתקדמות ביותר" היום: KDE 4, Unity וגם Gnome 3 - בשלושתן מצאתי מספר בעיות שהפריעו לי:
בחירת הצבעים: מדוע לעזאזל בכל שולחן עבודה מודרני, כל פאנל חייב להיות שחור או מאוד כהה? מה רע בצבעים בהירים וחמים? מה רע בכחול? מה רע בצבעים הבהירים והחמים של אובונטו של פעם?
כולם נותנים תחושה לא נעימה, כאילו אנחנו בסרט Tron: Legacy - זה נחמד בשביל אפקטים אבל לא נעים לעין.
בנוסף לבחירת הצבעים הכהים גם רמת הניגודיות בין רגע לגופן היא מאוד נמוכה. למשל, תסתכלו בתמונה באה כיצד אפשר לקרוא את הטקסט על הכלים שנמצאים בפינה ימנית תחתונה?
אז בואו נחליף ערכת הנושא... למשל ב-Gnome מצאתי ערכה נעימה ובהירה, אבל... בצבעים של גופן אפור כהה על רקע בהיר כהה, ניגודיות איומה! או שערכה מכוערת או שפשוט לא נעימה לעבודה ומעייפת עיניים.
תפריטים חדשים: זה מאוד אפנתי לעשות תפריט קטן ומרובע ש... מסתיר חלק מהאפשרויות. פעם כשבחרתי תפריט, היית רואה את הכל או כמעט הכל. היום? צריך לדפדף עם גלגל העכבר כדי להגיע למקום מסוים. אסטטי? יותר. שימושי? פחות.
הגדרות והתאמה אישית: חוץ מ־KDE 4 שמכיל תפריט הגדרות עשיר במקום ברור (כמו תמיד) כולם מאוד צמצמו את יכולת ההגדרה של הסביבה. קשה יותר להתמצא, יש פחות אופציות פחות ערכות נושא.
אחד הדברים הראשונים שאהבתי כשהתחלתי לעבוד בלינוקס זאת גמישות הסביבה: איפה אני שם שעות, סרגל משימות, תפריט, רכיבים של שולחנות עובדה וכד'.
הכל היה מאוד גמיש והיה קל לשנות את ההגדרות. למשל, כשעבדתי עם KDE3 הגדרתי מיקום הפנלים דומה לזה של Gnome עם שינויים והתאמות שונות.
היום, סביבות העבודה החדשות באות עם "ראיה משלהם" איך הדברים אמורים להיראות... אם אתה רוצה לשנות את זה. אתה יכול אבל לעתים זה כבר לא גמיש כמו פעם.
גם הרבה אפשרויות שהיו לי נעלמו: לא הצלחתי למצוא דרך הגדיר "מקש חם" למסוף ב-KDE. אין תחליף ל-kkbswitch שמאפשר עבודה נוחה עם יותר משתי שפות. כל סביבת עבודה ממציאה דרך יצירתית ולא ברורה משלה לבצע הגדרות. לדוגמה, ב-Gnome 3 צריך לעשות alt-click כדי להגיע להגדרות פנלים. ב-KDE-4 זה סיוט לנסות להוסיף או לסדר כלים על הפנל וכן הלה.
מחשב נועד לעבודה: השינויים לא צפויים ורכיבים שנעלמים פוגעים באופן ישיר ביכולת העבודה שלי. למשל Gnome 3 לא ייבא את הסרגל עם לחצני התכנה שלי מ-Gnome 2. דברים שאתה משתמש בהם ביום יום נעלמו.
אני, שמחשיב את עצמי רגיל להפתעות סביבות העבודה, לא מצליח למצוא ידיים ורגליים. מה משתמש פשוט, לא טכני היה עושה? מה אימא שלי הייתה אומרת, אם הייתי מתקין לה Unity? פתאום היא הייתה צריכה ללמוד איך להשתמש במחשב מחדש!
אני חושב שמפתחים התחילו לשכוח ש-Gnome/KDE/Unity הם בסה"כ קליפה - "Shell". הם צריכים לעזור לנו לעבוד - לא להפריע. הם לא הרכיב המרכזי אלא רכיב חשובה אבל משני.
היום, סביבות העבודה במקום להפוך לאינטואיטיביות יותר, צפויות יותר, נוחות יותר, מהירות יותר הן הפכו למסובכות, מצועצעות, לפעמים לוקות בחסר עם הרבה אפקטים אסטטים חסרי תועלת.
נשברתי והתקנתי XFCE. מיד מצאתי דרך להגדיר כמעט כל מה שאני צריך, בצורה פשוטה וישירה. הסביבה מהירה בטירוף - וממש לא מדובר במחשב חלש. היא נוחה כמו ש-Gnome 2 היה. היום היא בהחלט חזקה ועונה על דרישות המשתמש מצד אחד. מצד שני, היא לא מביאה את הגישה המצועצעת של הסביבות המודרניות - היא עושה רק את מה שצריך לעשות ותו לא.
עדכונים
מסתבר שלינוס עבר ל־XFCE.
ציטוט:
I'm using Xfce. I think it's a step down from gnome2, but it's a huge step up from gnome3. Really.
תגובות
שמע אני יושב, קורא את מה שאתה כותב ושמוע משהו כמו "שינו לי ממשק, אוי אוי, שינו לי צבע, אאוצ'" וכו' ...
אתה יכול לשנות צבעים לכל דבר שאתה רוצה (לפחות ב KDE4), אתה יכול לעשות כל מה שנוח לך כולל לבחור.
אחרי שהתרגלתי ל KDE4 מצאתי אותה כסביבה הכי פרודקטיבית עבורי. אני גם מצליח לעבוד עם gnome3, לא ניסיתי את unity אבל. אני מניח שאם הייתי מתאמץ מאוד אז גם הייתי נהנה לעבוד עם gnome3.
מצטער, אבל אתה מאוד מקובע בתפיסה שלך ואתה לא עוצר לשאול איך אתה יכול לשבת ולגרום לסביבה שלך להתאים לך. אתה החלטת שהסביבה צריכה להתאים את עצמה אלייך. אבל מה שנוח לי ומה שנוח לך הם 2 דברים שונים. אני מסכים כי יש בעיה בתפיסה של המפתחים של גנום 3, אבל מכאן ועד למה שאתה מציג הדרך רחוקה. אני מציע לך להיות פחות מקובע במה שאתה מחפש ותגלה הרבה חופש פתאופ.
לצורך העניין בזבזתי לא מעט שעות ל"לסדר את הסביבה" ולא מעט גם בניסיונות "להבין" את הסביבה.
אבל שורה תחתונה... למה לעזאזל אני צריך לשבת שעות כדי לגרום לסביבה שלי לעבוד כמו שצריך במקום לעשות עבודה מועילה שעבורה המחשב נועד?
אני רק אצטט את לינוס על KDE 4:
רק שהפעם כמעט כולם "שברו כלים"
אני עם ארתיום. הרעיונות של יוניטי וגנום 3 אולי יפים בתאוריה אך הסביבות לא בשלות לחלוטין. פשוט הוציאו מוצר חצי אפוי ואמרו תשתמשו!
יש לי הרגשה שבשתי הסביבות מישהו חשב ואמר לעצמו: "אני מומחה למחשבים ומן הסתם יודע איך צריך לעבוד עם המחשב בצורה אידאלית. לפיכך עלי ליצור סביבה שתאלץ את המשתמשים לעבוד בצורה נכונה זאת".
כרגע אני מרטט בין שתי הסביבות (גנום 3 ויוניטי), ומהרהר מה עדיף בשבילי... זה לא שלא ניתן לעבוד עם הסביבות. אני פשוט מרגיש שלקחו לי את החופש שהיה לי בדרך בה בחרתי לעבוד עם המחשב.
כל־כך נכון.
אילן, תנסה Xfce
אנסה את xfce (נמנעתי עד היום כי חשבתי שאני חוזר די הרבה שנים אחרונה מבחינת עיצוב/מראה)
מסכים. לפני מספר ימים פרסמתי בלוג ברוח דומה: Xfce is the new Gnome 2
ל: ik_5, אמא שלי היתה סוחבת קרח עם חוט ברזל מהמוכר ברחוב כשהיתה קטנה. אז ברור שאוי אוי אוי שינו לי את שולחן העבודה זה לא סוף העולם. אבל השינויים שנעשו פוגעים בפרודוקטיביות בעבודה -- וזה יכול להוציא אותי מדעתי כשאני מבזבז דקות ארוכות בכל שעה רק על שטויות של שולחן עבודה. בהחלט אי אפשר לעשות מה שרוצים עם יוניטיף ואי אפשר לעשות מה שרוצים על גמום3, ואני גם עובד עכשיו עם XFCE. הוא לא בשל לגמרי. חסרים לו דברים בסיסיים.
אבל יש לו תכונה אחת: הוא לא מעצבן אותי.
בשבילי זה מספיק.
ה- markdown נכשל כשלון חרוץ. מי הרס את המארקדאון שלי?
הייתה בעיה בקישור, תיקנתי (ומי שהרס זה מסנן XSS)
מה לא נוח ? הצבעים ? אפשר לשנות צבעים. מה לא נוח ? מיקום של חלון ? תזיז חלון. מה לא נוח ? שהסרגל נמצא למטה ולא למעלה ? תעלה אותו למעלה.
אני מצטער, אבל מה שנוח לי ומה שנוח ל90 אחוז משאר העולם הם דברים שונים לגמרי. אני לא מצפה שיצרו ממשק שיתאים לי, אלא שיתנו לי ממשק שאני יכול להתאים למה שנוח לי.
כן להקדיש חודש שלם לגרום לסביבה להתאים אלי, אבל אח"כ אני מרוויח את הזמן חזרה שווה את זה. בגלל זה אני משקיע לפעמים שבוע שלם לעצב סביבת עבודה שאני יכול לעצב. אח"כ לוקח לי ממש מעט זמן להשיג מה שאני צריך. אבל כל שינוי דורש ממני להתרגל אליו. השאלה היא לא הטווח הקצר של "אני לא מסוגל להתרגל ל" אחרי יום וחצי עבודה. אלא אחרי חודש עבודה תבוא ותגיד לי שלא הצחלת להתרגל ולתנסה סביבה אחרת, ותראה כמה התרגלת.
אין לי וויכוח אם unity אפוי או לא, פשוט הוויכוח שלי הוא הקיבעון של כולכם. זה בסדר שמשהו לא יהיה נוח, אבל אם שום דבר לא נוח, אז אתם נופלים לברירת מחדל כלשהי כאקט מחאה יותר מאשר כאקט אחר, אז הבעיה היא בכם.
ורק שתבינו, עבדתי הרבה שנים עם xfce4, בתקופה שגנום 1 ו 2 לא היה נוחים עבורי. אבל גם על גנום 1 ו2 עבדתי, ועבדתי גם על e16 ו e17 וגם על windowmaker ועוד הרבה סביבות עבודה. אני מסתדר עם כולן. אבל אני מסתדר הכי הרבה עם סביבה שאני מתאים אותה למה שאני רוצה, ועד היום, לצערי רק kde מסוגלת לספק את זה בלי להכריח אותי לעבוד בצורה שלא נוחה לי בכלל. אבל כעיקרון אתם לא מוכנים להתרגל לכלום אלא מצפים שיבנו כלי שמתאים עבורכם, גם אם הוא לא מתאים ל 99% מהאנשים האחרים.
ד"א להגיד ש"לינוס משתמש" זו הסיבה שלי למה לא להשתמש בזה. פעם הוא יצא נגם גנום 2, ועבד ב KDE 3. אחרי שKDE4 יצא הוא יצא נגד KDE4 ועבר לגנום 2, עכשיו הוא יוצא במלחמה נגד גנום 3 ועבר ל xfce 4. אתם רואים תבנית או שרק אני ?!
עידו
אתייחס לגנום3: אם היה לי מסך מגע היה לי הרבה יותר קל להתרגל לעבוד עם הסביבה הזאת. כרגע אני עושה קילומטרים עם העכבר...
משגר היישומים מסתתר וכדי להגיע אליו צריך להרחיק עד הפינה השמאלית העליונה ואז לרדת למטה ליישום. נכון, אפשר ללחוץ על מקש סופר במקלדת אבל אני לא מעוניין לרטט כל הזמן בין העכבר למקלדת...
למה לא עשו Launcher גלוי? גם הגישה ל- Virtual Desktop מאוד לא נוחה בלשון המעטה (לפחות מבחינת מד הקילומטרים של העכבר). נכון, יש תוספים שמנסים לתקן את הנושא, אבל למה צריך תוספים לנושאים כ"כ טריוויאליים?
זאת הייתה רק דוגמה. נכון, יש גם שיפורים שחלק גדול מהם אהבתי, אבל עדיין יש משהו בסיסי בסביבה הזאת שנותן לי הרגשה שאני עובד באופן מאוד לא טבעי...
דרך אגב: דווקא חלונות 7 ישמו את נושא המשגר בצורה מאוד יפה ונוחה. יוניטי מנסה קצת לחקות את זה (אבל לא תמיד בהצלחה: בחלונות 7 כדי להפעיל מופע נוסף של יישום פעיל מספיק ללחוץ על shift ועם העכבר ללחוץ על המשגר (בסה"כ מפעילים 2 אצבעות). ביוניטי צריך להפעיל 4 אצבעות וזה מאוד לא נוח (מה לעשות שאני קצת חלש בנגינה על פסנתר). למה לא עובדים באותה שיטה של חלונות 7?
ik_5: אם תקרא את הבלוג שקישרתי אליו, תוכל לדעת מה לא נוח. לא "למעלה ולמטנ". לא נוח שאם אני עובד עם 4 חלונות אקליפס, אז כשאני לוחץ על האייקון של אקליפס הוא בוחר דווקא את החלון שבו לא השתמשתי הכי הרבה זמן. מה ההגיון? זה לא נוח. אז אני צריך לעשות דבל-קליק כדי לראות את כל 4 החלונות ולבחור את זה שאני כן רוצה. יודע מה קורה אז? כשאני לוחץ ALT+TAB כדי לחזור לחלון ה-SHELL שלי, אני מגלה שזה שבחרתי מבין 4 החלונות של אקליפס גם גרם להם לעבור לפרונט מבחינת סידור החלונות. עכשיו אני צריך לעשות ALT+TAB חמש פעמים כדי לחזור לחלון הקודם שלי. נשמע לך משהו שנוח לעבוד איתו? יש לי עוד בעיות רבות בהקשרים דומים. לא צבע ולא מיקום הם לא הבעייה שלי.
אני מבקש גם לציין שאתה מכליל: "הקיבעון של כולכם" -- אם לא קראת מה שכתבתי, כיצה אתה יכול לקבוע שיש לי קיבעון, ואם כן, אם זה אותו הקיבעון של כולם?
אמשיך ואציין שאני עובד עם לינוקס כ-12 שנים, בסביבות שונות ורבות. האמן לי שעברתי שולחנות עבודה, והשקעתי שעות וימים בהתאמות, והכל בסדר. אתה סבור שאני לא מוכן להשקיע את הזמן בזה, אבל אתה אומר זאת בלי שאתה מכיר אותי. זה קצת לא נעים. לדעתי האישית, לאחר 12 שנות עבודה בלינוקס, שגם יוניטי וגם גנום וגם KDE הפכו לפתע את עולם שולחנות העבודה ללא סביר לשימוש לאנשים רבים. אני ביניהם.
"אקט מחאה", "הבעייה היא בכם". לא נכון ולא לעניין. אני גם מאוד שמח, בלי ציניות, שמבחינתך שולחן העבודה מאוד נוח והכל. זה לא שולל את דעתם של אחרים, גם אם היא לא דומה לשלך. אני מכבד את דעתך ומקבל שנוח לך. זה לא מתאים שאם אני אומר שמשהו לא נוח לי, תאשים אותי בעצלנות. זו זכותך כמובן לחשוב ולומר את זה, רק שזה לא נכון. בידידות רבה, שלומי
האמת שאני גם הסתדרתי עם KDE4. היא השתפרה פלאים מאז גרסה 4.5 (4.0 הייתה נוראית).
הדבר היחיד שמפגיע לי אלה הבאגים האלה: https://bugs.kde.org/show_bug.cgi?id=189254
וזה מסתבר מתוקן בגרסה מאוחרת (ותודה לשלומי פיש) https://bugs.kde.org/show_bug.cgi?id=253398
..ויש לך באג ברידור בבלוג. כדאי שהוא יזהה לינקים בתור לינקים, גם כאשר הם לא רשומי בתחביר Markdown
האמת, KDE הוא היחיד ששמור על הגישה הכללית. רק הוא מאוד כבד עכשיו ולפעמים אני מרגיש שהמחשב עם 1GB הישן יותר פשוט לא מחזיק את KDE4.
אבל בהחלט דווקא בסופו של דבר הצלחת לסדר את KDE בצורה סבירה. אבל עדיין אני לא מרגיש מספיק נוח איתו. XFCE נותן לי עכשיו תחושה הרבה יותר נעימה.
זה לא באג, ב־Markdown כדי לסמן לינקים צריך לשים אותם בין
<>אפתח ואגיד שאני דווקא עובד עם גנום 3 ואוהב אותה. חסרה לה בשלות שכנראה תגיע עם הזמן. אני לא מבין למה לעבור ל־xfce כדי לקבל דמוי גנום 2. סביבת עבודה דמוית גנום 2 זמינה גם בגנום 3. זהו מצב fallback למחשבים שלא יכולים להריץ את gnome-shell וניתן לבחור בהפעלה שלו גם במחשבים אחרים. חוץ מזה שאף אחד לא מכריח אתכם לעדכן את מערכת ההפעלה, גנום 3 נכנסה לאובונטו ממש לאחרונה, אפשר להמשיך להשתמש בגרסאות ישנות.
וארתיום, סתם כמה הערות על הבלוג. לא ביטלת את הקפאצ׳ה פעם? היא ממש מציקה. ויהיה נוח אם הכותרת הראשית של הבלוג תהיה קישור אליו. זה מקובל ונוח ולקח לי כמה שניות לקלוט שזה לא עובד כאן.
הוסף תגובה:
חובה לאפשר JavaScript כדי להגיב.