הבלוג של ארתיום
בלוג על לינוקס, תוכנה חופשית, מוזיקה, סלסה, ומה לא!
כאשר השמיים הם חלק ממך...
לא מזמן קיבלתי קישור לסרטון מאיזשהו דיון בפורום. סרטון מאוד יפה גם לאלה שלא מתלהבים מטייס. רק לאחר צפייה קצרה בו, אני הרגשתי משהו אחר, משהו מעבר להתלהבות מהיופי. אחרי הרבה זמן שלא נגעתי בנושא הטיסה/חיל האוויר גלשתי במחשבות למה שכל כך חסר לי - שמיים.
נזכרתי מה זה לטוס. להרגיש את לחץ התאוצה שמדביקה אותך למושב, להרגיש את ריצת ההמראה והניתוק מהקרקע, להרגיש מה זה לראות את באר שבע או ים המלח כמו על כף ידך. לשמוע את הרוח בטיסה השקטה של הדאון. להרגיש את המכה הקלה של הנחיתה ואת מראה המנחת מגובה 2000 רגל.
נזכרתי בתקופה של שלוש שנים ששירתתי בתור מכונאי בחיל האוויר. נזכרתי מה זה: לרוץ להוציא מטוסים בהזנקות, להרגיש את מנת האדרנלין שאתה מקבל בכל פעם כשאתה שומע את הצפירה, לראות את זרם הסילון שנפרץ מהמטוס בריצת המראה, לשמוע את הרעש המחריד של מנועיו ולחוש את ההרגשה המוזרה של שעולה בך בכל פעם מחדש כשאתה רואה מטוס קרב עולה לאוויר. הרגשה של שמחה, הערצה ורגש של שיתוף בנעשה.
נזכרתי בעבודות הקשות עד השעות הקטנות של הלילה, כשאתה מקלל את הכל מסביבך מרוב העייפות; ומצד שני, נזכרתי בהרגשה של פיספוס כשאתה מגלה שהיית בבית כשהחברים שלך עבדו על פעולה מאוד חשובה. נזכרתי, מה זה לגעת במתכת הקרה של המטוס ובליטוף שאתה נותן לו לפני שהוא יוצא לטיסה, כאילו הוא לא עשוי מברזל אלא יישות חייה - "רק תחזור שמיש כמו שצריך".
נזכרתי בלילות שעברתי מול סימולטורים עם החברים מ-101 ברשת. טיסות ארוכות של שעות לצורך קרב של חמש דקות שלפעמים מפילים אותך לפני שאתה שם לב מה קורה. השתתפות בשחזור של Midway ב-AH, בתור טייס טירון, שלא עשיתי בו שום דבר מעבר לטיסה אחרי המוביל, אבל נהניתי מכל רגע מהרגשה של שיתוף פעולה - כשאתה מהווה חלק ממשהו גדול (אפילו שהוא וירטואלי).
אחרי הצפיה בסרט אני הבנתי, שמיים הם חלק ממני, גם אם אין לי זמן להתעסק בזה, אני לא אפסיק לרצות להרגיש את הסטיק בידיים, ובאיזשהו שלב לעשות את הדבר האמיתי, להוציא רישיון טייס, ושוב לראות את באר שבע על כף ידך.
הוסף תגובה:
חובה לאפשר JavaScript כדי להגיב.