פרפר

ב־יום שבת, 23 בדצמבר 2006, מאת ארתיום; פורסם תחת: כתיבה, הכל מלבד מחשבים, שירים; ‏2 תגובות

היה לילה חשוך, הייתי הולך
ברחובות העיר הריקים,
הייתי מותש, הייתי עייף,
הבתים היו דוממים.

היה קר מסביב והרוח נשבה,
אין ירח וגם אין כוכב,
אין אדם ברחוב או אפילו חיה;
ואין קרן אור במזרח.

הייתי הולך, הייתי נופל,
בדלתות הייתי דופק,
אבל, משום מה, לא הייתה לי תשובה,
כל מה ששמעתי זה הד.

והיה לי שעון, אבל הוא נעצר,
המחוג קפא במקומו.
הרחוב החשוך היה כל כך זר,
ריקנות ודממה שלטו בו.

אני חשתי בדידות, לא הייתה לי תקווה,
לא ראיתי סיבה להמשיך;
וברגע שבירה, רגע של נפילה,
כשלמות הייתי צריך,

הפרפר התיישב על אבן קרה,
הפרפר התיישב לפניי,
התקרבתי אליו, עלתה בי מחשבה:
"האם יש לסמוך על עיניי?"

והושטתי יד, הפרפר לא ברח,
הוא רק התיישב על כתפי,
הסתכלתי אליו והרגשתי שמחה;
והחום התפשט בגופי.

והמשכתי לצעוד, לצעוד בלי לעצור,
רציתי לצאת מהעיר,
השעון שוב תקתק, במזרח היה אור,
עוד מעט יהיה בוקר בהיר.

ויצאתי בסוף, היה דשא ירוק,
והייתה הרגשה של שלווה,
הפרפר היה כאן, שוב נשמתי עמוק.
והשמש? השמש זרחה...

תגובות

sunflower, ב־24/12/06 21:27

^

מיטל, ב־25/12/06 21:29

וואו! אתה כותב ממש ממש יפה! זה אחד מהדברים היותר יפים שאי-פעם קראתי. ^_^

הוסף תגובה:

 
 כתובת דוא"ל לא תוצג
 

ניתן לכתוב תגובות עם שימוש בתחביר Markdown.

חובה לאפשר JavaScript כדי להגיב.

דפים

נושאים